בהיותה הגדולה ביותר והעממית ביותר בין המהפכות של התקופה המודרנית, המהפכה המפוארת של העם האיראני היא היחידה שעברה 40 שנה בלי בגידה לסיסמאותיה ושאיפותיה. המהפכה האסלאמית הגנה על כבודה ואותנטיות הסיסמאות שלה מול כל החששות והגיעה לשלב הבא שלה בשלוש הרמות: פיתוח עצמי, סוציאליזיציה, והקמת ציוויליזציה.
בימים שהעולם היה נחלתם של המזרח והמערב המטריליסתיים ואף אחד לא היה מעלה על דעתו את פריצתה של תנועה דתית גדולה, נכנסה המהפכה האסלאמית ברגל ימין לשדה, שברה את הקלישאות, הראתה לעולם את התיישנות הקלישאות, הוכיחה שאפשר לשמור את שני העולמות זה לצד זה, והודיעה על תחילתו של עידן חדש. התגובות מצד קברניטי עולם העוול וההטעיה היו טבעיות אבל לא הובילו לשום מקום. כל ניסיון שעשו השמאל והימין המודרניים מול המהפכה, מהעמדת פנים כאילו לא שומעים את קולה החדש והשונה ועד פעילויות רחבות היקף לחנוק אותה, רק הקריב את עצמם לסוף דרכם המוגמר.
המהפכה האסלאמית עשתה את המשימה שלה ב"בניית ממשל" אבל לא נתקלה (ולא תיתקל) בריקבון ובקיפאון כמו מהפכות אחרות. מבחינתה של המהפכה האסלאמית אין שום סתירה בין הרוח הוולקנית והמהפכנית מצד אחד, וסדר פוליטי וחברתי מצד אחר. המהפכה תגן על התיאוריה המהפכנית שלה לנצח.
הרפובליקה האסלאמית אינה גוף מתאבן ואטום מול ההתפתחויות המשתנות והחדשות. עם זאת, היא מתחייבת חזקה בעיקרונות שלה ושומרת ברגישות רבה על הגבולות שבינה לבין היריבים והאוייבים. המהפכה לא מתפשרת על קווי היסוד שלה ונותנת חשיבות לשאלה שבשביל מה צריך להישאר ואיך. אין ספק שמרחק בין הדברים שצריכים להיות והדברים שנמצאים, מטריד תמיד את המצפון השאפתני, אבל יש לדעת שעל המרחקים האלה אפשר לדלג ולגשר את הפערים. בארבעים השנים שעברו היו פעמים שעברנו מרחקים כאלה ובלי ספק בעתיד יהיה ככה בזכות גיל הצעירים הנבון ובעל המוטיב הנשגב והם יגשרו על הפערים בכוח.
אז, אחרי המהפכה של העם האיראני ובשבילה, נהפך העולם הדו-קוטבי לעולם התלת-קוטבי ואחרי התפוררות ברית המועצות וגרורותיה והופעתם של קוטבים חדשים של כוח, נולדה בעולם דואליות חדשה בשם "האסלאם והיהירות" כתופעה בולטת שמושכת את עייני העולם אליה.
درباره این سایت